החלטה בתיק עע"ם 5930/12

1.         לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 20.7.2012, בעת"מ 1514-10-10 (כב' השופטת ברכה בר-זיו), בגדרו נדחתה עתירת המבקש.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.      המבקש הינו תושב המועצה המקומית ג'וליס (להלן: המשיבה 1 או המועצה), וחבר המועצה, החל מחודש נובמבר 2008.

3.       ביום 31.3.2010, שלח גזבר המועצה למבקש מכתב, בו נדרש המבקש להסדיר את חובו למועצה בגין מים וארנונה, בסכום של 89,481 ש"ח, וזאת בתוך 60 ימים (להלן: הודעת הדרישה). גזבר המועצה ציין בהודעת הדרישה, כי אי הסדרת החוב עלולה להביא לידי הפסקת כהונתו של המבקש במועצה.

4.       ביום 16.6.2010, שלח גזבר המועצה למבקש מכתב נוסף, לפיו הוא נדרש, בשנית, להסדיר את חובו למועצה, בסכום של 94,504 ש"ח, נכון ליום 14.6.2010, וזאת בתוך 30 ימים.

5.       כחודשיים לאחר מכן, ביום 22.8.2010, הודיע גזבר המשיבה 1 למשיב 2 על הפסקת כהונתו של המבקש, בהתאם לסמכות המועצה כקבוע בסעיפים 120(10) ו-123א' לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות), אשר הוחלו על מועצות מקומיות, מכוח סעיף 34א' לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש].

6.       ביום 3.10.2010, הגיש המבקש עתירה נגד המשיבים, במסגרתה התבקש בית המשפט להורות למשיבים לבטל את ההחלטה בעניין פיטוריו, ולהסכים להסדר תשלומים. במסגרת העתירה, טען המבקש, כי דין החלטת המועצה בדבר פיטוריו להתבטל, בהיותה בלתי חוקית, שכן ביום 24.2.2010, הוסדר חובו, אשר הועמד על סכום של 60,520 ש"ח, כאשר סכום זה נפרס לתשלומים, באמצעות הוראת קבע, החל מיום 20.3.2010. ואולם, כך לטענת המבקש, ביום 21.3.2010, הוא הקפיא, בטעות ובתום לב, את הוראת הקבע, ומייד כשגילה את הטעות הורה לבנק לכבד את הוראת הקבע, ואף דאג להעביר את הסכומים החסרים למועצה. המועצה, מצדה, ראתה בהקפאת הוראת הקבע ביטול הסדר התשלומים, ובשל כך ביטלה את ההנחה לה היה זכאי המבקש, והעמידה את חובו, על הסכום המקורי המופיע בהודעת הדרישה.

7.       ביום 13.10.2010, התקיים דיון בבית המשפט, אשר בסופו, ניתנה החלטה זמנית על-ידי בית משפט קמא, לפיה, במידה שהמבקש ישלם 45,000 ש"ח למועצה, לא יאוחר מיום 14.10.2010 - תבוטל, זמנית, ההחלטה בדבר פיטוריו, וכן יבוטל מינויו של מחליף, וזאת עד להכרעה בעתירה לגופה. המבקש מילא אחר החלטה זו, שילם למועצה 45,000 ש"ח, וכן שילם סכום נוסף בסך של 17,000 ש"ח, ובהתאם לכך חזר לכהן במועצה.

8.       בפסק הדין שניתן בעתירה עצמה, מיום 20.7.2012, קבע בית משפט קמא, כי אינו יושב כערכאת ערעור על גובה חובו של המבקש למועצה, ומשלא נקט המבקש בהליכים, המתחייבים על-פי דין, לשם השגה על גובה החוב, הרי שלצורך העתירה, יש לראות את גובה חובו של המבקש כאמור בהודעת הדרישה המקורית. עוד נקבע, כי מאחר שהמבקש לא עמד בתשלום מלוא גובה החוב, הרי שהוא פסול מלשמש כחבר המועצה, וזאת בהתאם לסעיף 120(10) לפקודת העיריות, הקובע, כי מי שחייב למועצה חוב סופי בגין ארנונה או מים לתקופה של שישה חודשים, ולא שילם את חובו במועד שנדרש, לכן פסול מלשמש חבר מועצה.

             בנסיבות העניין, כך קבע בית משפט קמא, "אין ספק כי לא ניתן לייחס למשיבה פעולה בחוסר תום לב ו/או בניגוד למקובל ולנדרש ולהיפך, ככל שהמשיבה לא היתה פועלת באופן בו פעלה - היא היתה חוטאת לחובתה הציבורית".

           בסופו של דבר, דחה בית משפט קמא את העתירה, וקבע כי פיטורי המבקש מכהונתו במועצה ייכנסו לתוקף ביום 1.8.2012.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע לתקופת הערעור

9.          על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 30.7.2012, דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו כי "כבר ניתן עיכוב ביצוע למשך זמן רב (מאז חודש אוקטובר 2010) ואיני סבורה כי יש מקום לעיכוב נוסף". לפנים משורת הדין, עיכב בית משפט קמא את ביצוע פסק הדין עד ליום 7.8.2012,וביום 6.8.2012, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע המונחת לפניי. בו ביום ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי של פסק הדין עד להחלטה בבקשה.

10.      לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים עקב טעויות שונות של בית משפט קמא בפסק דינו. לשיטתו של המבקש, בית משפט קמא טעה, בין היתר, עת קבע כי אינו יושב כערכאת ערעור על גובה החוב; עת קבע כי המבקש מסכים עם העובדה, כי גובה החוב אינו שנוי במחלוקת; עת התעלם מן העובדה, כי פעל מיידית לתיקון הטעות ולחידוש הוראת הקבע; עת התעלם מטענת המבקש, לפיה המועצה פעלה בחוסר תום לב.

           אשר למאזן הנוחות, הוסיף המבקש, וטען כי במידה שפסק הדין לא יעוכב, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, שכן, מעבר לעובדה, כי סיום כהונתו כחבר מועצה, לא יאפשר את השבת המצב לקדמותו, תיגרם לו פגיעה במעמדו ובשמו הטוב.

תגובות המשיבים לבקשה

11.      לטענת המועצה, יש לדחות את הבקשה, מאחר שסיכויי הערעור אפסיים, שכן ההחלטה בדבר פיטוריו של המבקש הינה סבירה ותקינה, בהתאם להוראת סעיף 120(10) לפקודת העיריות, ובשים לב לעובדה, כי המועצה נקטה, כדין, בהליכים הקבועים להפסקת הכהונה, כאמור בסעיף 123א' לפקודת העיריות. המועצה טוענת, כי טענותיו של המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע ובערעור נדחו, זה מכבר, על-ידי בית משפט קמא, במסגרת פסק הדין בעתירה, ולכן אין מקום להתערב בפסק דינו המנומק של בית משפט קמא. בנוסף נטען, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המועצה, שהרי אם תתקבל הבקשה לעיכוב ביצוע, ובסופו של יום יידחה הערעור, תינתן למבקש הזדמנות לא הוגנת להשתתף בישיבות המועצה ובהחלטותיה, כאשר אין הוא זכאי לכהן בתפקיד זה.

12.      לטענת המשיב 2, המועצה פעלה כנדרש ממנה, בסעיף 123א' לפקודת העיריות, ופנתה מספר פעמים אל המבקש בדרישה להסדיר את חובותיו, ואולם המבקש לא שילם את החוב במלואו עד היום. משלא התקיימו לגבי חוב זה הליכי השגה וערעור, הפך החוב לסופי, ובהתאם לסעיף 120(10) לפקודת העיריות, הופסקה כהונת המבקש ומונה חבר אחר תחתיו. במצב דברים זה, סיכוייו של הערעור קלושים ביותר, לא קמה כל עילה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, ואין הצדקה לעכב את ביצועו. בכל הנוגע למאזן הנוחות, טען המשיב 2, כי הפגיעה אשר תגרם למבקש מהפסקת כהונתו, ככל שהערעור יתקבל, הינה מידתית ואינה בלתי הפיכה, כיוון שאם הערעור יתקבל והמבקש יסדיר את חובותיו לרשות, הוא יוכל לשוב ולכהן כחבר מועצה, בהתאם להוראת סעיף 123ב'(ב) לפקודת העיריות,

דיון והכרעה